ת"א 42418-09-11

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב חוזה למכירת קרקע פנויה בראשון לציון. התובעים, סימן טוב לוי וזבולון כהן, התקשרו בחוזה זה עם הנתבע, מעוז גולדשטיין, בשנת 2006. חלקת האדמה המדוברת הייתה בעבר בבעלות סבו וסבתו של גולדשטיין והורישה לו. עם זאת, חוזה החכירה של קרקע זו פג בשנת 1980 ולא חודש. בנוסף, הקרקע עברה הליכי שינוי ייעוד, שחילקו אותה לשלושה מגרשים, עם פוטנציאל לבניית בתים דו-משפחתיים על כל מגרש. בחוזה בין התובעים לגולדשטיין נקבע כי המוכרים יחדשו את חוזה החכירה מול מינהל מקרקעי ישראל ויישאו בעלויות הנלוות. זמן קצר לאחר חתימת החוזה נודע לגולדשטיין כי רשות מקרקעי ישראל הקפיאה את האפשרות לחדש חוזי שכירות ולהיוון תשלומי חכירה למשקי בית נלווים. למרות זאת, גולדשטיין לא ביטל את החוזה. תחת זאת, המשיכו התובעים לבצע תשלומים כפי שהוסכם בחוזה לאורך השנים 2006 עד 2010. בינתיים, כך נטען, ניסו התובעים להסדיר חילופי מגרשים שנרכשו עם עיריית ראשון לציון וכן מכרו את הזכויות לצד שלישי. בשנת 2011 הודיע גולדשטיין לתובעים על כוונתו לבטל את החוזה, בנימוק של שינוי נסיבות. לטענתו, עלויות חידוש חוזה החכירה ודמי היתר אחרים שדרשה רמ"י גדלו משמעותית והפכו את המכירה לעסקה הפסדית. בנוסף, טען גולדשטיין כי התובעים הפרו את החוזה בכך שמכרו את הנכס לצד שלישי וביקשו להחליף את המגרשים ללא אישורו. עם זאת, בית המשפט הורה על אכיפת החוזה, ומינה כונס נכסים שיבטיח את ביצועו. נקבע כי טעויותיו הנטענות של גולדשטיין בנוגע לשובר התשלום ולדמי ההיתר מהוות טעויות בכדאיות העסקה, שאינן מצדיקות את ביטול החוזה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמים כלשהם בין התובעים לבין גולדשטיין בנוגע להחלפת מגרשים או מכירה לצד שלישי, ומשכך, התובעים לא הפרו חוזה. עוד קובע פסק הדין כי גולדשטיין יישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של התובעים, בסך 30 אלף שקל. החלטת בית המשפט מתבססת על ההבנה כי מניעת ביצוע החוזה תעשיר את גולדשטיין שלא בצדק בשל עליית ערך הקרקע מאז המכירה, וכי גולדשטיין נטל על עצמו את הסיכון להפסדים פוטנציאליים בעת חתימת החוזה.