ת"א 2014/99

תקציר

התביעה מתמקדת במחלוקת על זכויות המחבר והמוסר הקשורה לספר לימוד בהנדסת חשמל שחיברו במשותף הפרופסורים משה זרודי ואריה שנקמן. בתחילה, השניים שיתפו פעולה בכתיבת כתב יד לספר לימוד שהיה ארוך מכדי לצאת לאור על ידי צ'פמן והול בשנת 1993. מאוחר יותר פרסם שנקמן ספר לימוד בלבד, שלטענת זרודי הכיל חלקים ניכרים מכתב היד המקורי שהיה שותף לכתיבתו. זרודי ביקש הכרה משפטית כמחבר שותף, יחד עם סעדים נוספים. הצדדים הסכימו לפשרה בתיווך בית המשפט שהתבססה על חוות דעת מומחה של ד"ר קרסיק, שהגיעה למסקנה כי תרומתו של זרודי לפרקים משמעותיים הייתה משמעותית, והעריך את תשומותיו ב-40%-45% בסעיפים מסוימים וב-20%-25% בסך הכל. למרות התנגדותו המאוחרת יותר של שנקמן למשוא הפנים של ד"ר קרסיק, בית המשפט לא מצא בסיס לפסילה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הספר צריך לשקף כתיבה משותפת, תוך הכרה בתפקידו של שנקמן בתרגום ובעריכה כיצירה נגזרת נפרדת. זרודי ויתר על תביעות כספיות, ואילו שנקמן הונחה לוודא ששמו של זרודי יתווסף לכל העותקים הקיימים והעתידיים של הספר, לפרסם הודעות לאישור המחבר המשותף ולשלם הוצאות משפטיות. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של זכויות מוסריות, את האחריות לחלוק הכרה ביצירות משותפות ולפתור סכסוכים באמצעות פשרה במסגרת המשפטית.