ע"א 14152-02-15

תקציר

המשיב הגיש תביעה כנגד המערערת על יסוד עילות חוזיות שלדעת המערער היה מקום לדחותן. טענת המערער התקבלה על ידי השופט מכמה טעמים. ראשית, המשיב לא פעל בתום לב בהליכים בבית המשפט. המשיבה פנתה לנשיאת בית המשפט העליון לפני שנים בבקשה לאחד שתיים מטענותיה, תביעת שטר חוב ותביעת נזיקין, לדיון אחד. בקשת המשיב נענתה אך התביעה נדחתה. שנים לאחר מכן הגישה המשיבה תביעה חדשה מטעמים חוזיים שסתרו את הצהרותיה הקודמות. מצופה מצד להציג את כל טענותיו יחד ולא להגיש באופן יצירתי תביעות שונות בזו אחר זו. שנית, התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. תביעת המשיב הוגשה בשנת 2004 אך הוגשה רק תשע שנים לאחר מכן, אשר עברה את מגבלת שבע השנים. למרות שהמשיב טען כי החריג האמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות חל במקרה זה, השופט חלק על כך שכן התביעה הנוכחית אינה מבוססת על אותן עילות כמו קודמותיה. לבסוף, הסכימה השופטת עם המערערת כי יש לדחות את התביעה החוזית גם על יסוד השתק החברה. פסק הדין הראשון קבע במפורש כי החוב הנתבע אינו קיים ולכן לא ניתן לדון בו מחדש. מטעמים אלה קיבל השופט את הערעור וביטל את החלטת בית משפט קמא, ובנוסף הורה למשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין.