ע"א 69/75

תקציר

במקרה משפטי זה, פסק תחילה בית משפט השלום פיצויים בסך 1,000 ל"י למערערת בת עשר וחצי בגין מעשה מגונה שלטענתה בוצע על ידי המשיב. פסק הדין הסתמך בעיקר על עדותו היחידה של המערער. עם זאת, החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בערעור, כאשר הרוב פסק לטובת המשיב, בנימוק של היעדר ראיות מחזקות מספיקות. בית המשפט העליון דן במורכבות ההסתמכות על עדויותיהם של קטינים, במיוחד במקרים של חשדות פליליים חמורים. דעת הרוב של השופטים כהן ואשר הדגישה את הצורך בסטנדרט הוכחה גבוה יותר בתיקים אזרחיים מסוג זה בשל חומרת הטענות, ובסופו של דבר תמכה בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענות המערער. הם טענו כי חשד או ספק גרידא אינם צריכים להספיק כדי לאשר אשמה בעניינים המשפיעים על שמו הטוב ומעמדו של אדם. מנגד, השופט ברנזון, בדעת מיעוט, סבר כי פסק הדין הראשוני צריך לעמוד על כנו, והדגיש כי תיקים אזרחיים אינם צריכים לדרוש הוכחה במידה הנדרשת במשפט פלילי וכי שופט השלום הצדיק די הצורך את הסתמכותו על גרסתו של המערער. בית המשפט העליון, ברוב של השופט עציוני, אישר בסופו של דבר את החלטת בית המשפט המחוזי, בנימוק של צורך קריטי משנה זהירות במקרים של עדות מינורית ופגיעה פוטנציאלית במוניטין, וחייב את המערער לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.