רע"א 830/06

תקציר

במחלוקת משפטית בנושא ליקויי בנייה, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה קודמת של בית משפט השלום שדחתה חלקית את טענות המבקשים בשל התיישנות. המבקשים רכשו בית בשנת 1993 והצביעו על מספר ליקויים עם החזקתו בשנת 1995, והמשיכו לדווח על בעיות עד שנת 1996. הנתבעת, אף שהכירה בכך שיש צורך בתיקונים, המשיכה לטפל בתלונות עד שנת 1998. בשנת 2003 הגישו המבקשים תביעה בגין הפרת חוזה ובנייה רשלנית. בית משפט השלום קבע כי בגין פגמים גלויים, תקופת ההתיישנות החלה עם החזקת הבית בשנת 1995, ואילו בגין פגמים נסתרים החלה עם גילויו. בית המשפט דחה את רוב הטענות וקבע כי מדובר בליקויים תכנוניים שתקופת ההתיישנות שלהם פגה. עם זאת, ליקויים שנחשבו דינמיים, כמו רטיבות, הוכרו כבעיות מתמשכות, ובכך אופסו את תקופת ההתיישנות שלאחר התיקון. המבקשים ערערו על החלטה זו, טענו לסיווג שגוי של ליקויים וטענו כי יש להתחיל בהתיישנות רק לאחר מאמצי תיקון סבירים מצד המוכר. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, תוך שהוא מדגיש הבחנה ברורה בין התחייבות חוזית לפי חוק המכר (דירות) לבין התיישנות פרוצדורלית, שתחילתה עם החזקה ללא קשר למו"מ מתמשך לתיקון. התובעים לא הצליחו להוכיח כי התיקונים שווים להודאה באחריות העוקפת את המגבלות הסטטוטוריות. בסופו של דבר לא מצא בית המשפט טעויות פרוצדורליות או פרשנויות שגויות שהצדיקו את ביטול פסיקות הערכאות הנמוכות יותר. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, והתובעים חויבו בהוצאות משפט נוספות.