ת"א 64317-12-15

תקציר

התובע, שרכש את הקרקע לאחר שהופקעה על ידי המדינה, תבע פיצויים בגין הפסדי דמי חכירה על הקרקע בין השנים 1986 ל-2015. המדינה טענה כי לתובע אין זכות לתבוע פיצויים משום שרכש את הקרקע לאחר מועד ההפקעה ולא הציג כל המחאת זכות לקבלת פיצויים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע, תוך אימוץ עמדתו כי הזכות לתבוע פיצויים מוקנית לו וכי המדינה אינה טוענת לקיומם של נושים אחרים. למרות שהחזקה היא לטובת בעל הקרקע הרשום, החלטת בית המשפט התבססה על הנסיבות הספציפיות של המקרה. בית המשפט אף קבע כי שיעור דמי החכירה יעמוד על 6% כפי שהציע שמאי בית המשפט, ואימץ את גישת המדינה לפיה יש לשלם את דמי החכירה רק עד שנת 1992, השנה בה הוצע לתובע פיצוי והוא סירב לכך. ההחלטה הושפעה גם משיהוי של התובע בתביעת זכויותיו, ומצא כי לא סיפק כל הסבר סביר להתנהלותו. לפיכך, התביעה התקבלה באופן חלקי, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.