ת"א 24885-09-21

תקציר

מדובר בתביעה כספית שהגישה עיריית ירושלים נגד הנתבעת, המחייבת אותה לשלם חוב ארנונה בסך 6,104,095 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין מיסים שהיו חייבים בה בין יוני 2011 ליוני 2016. התובעת מבקשת להטיל על הנתבעת אחריות על ידי הרחבת החבות מבעלה, הנמצא בהליכי פשיטת רגל, לעצמה, בטענה שהייתה מעורבת באופן פעיל בניהול החברות האחראיות לתשלום המסים. בית המשפט בוחן את הרקע הנרחב של התיק, בו היו מעורבות חברות רבות הקשורות לניהול אולם אירועים בירושלים, ואת הליכי פשיטת הרגל של בעלה של הנתבעת. היא שוקלת גם את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. התובע טוען כי הנתבע היה בעל שליטה באחת החברות, נועם חן בע"מ, ויש להטיל עליו אחריות אישית לחוב המס. הנתבעת מכחישה זאת וטוענת כי היא לא הייתה בעלת מניות או מנהלת ולא הייתה מעורבת בענייני החברות. בית המשפט בוחן בקפידה את הראיות שהוצגו, לרבות מסמכים מתיק פלילי קשור ועדותו של משה לוי, מנהל מחלקת שומה וגבייה בעירייה. נמצא כי מעורבותה של הנתבעת הוגבלה למשימות טכניות ופיננסיות, וכי היא הייתה מוסמכת לחתום על מסמכים בשל מגבלות חוקיות של עובדים אחרים בחברה. פעולותיה, לרבות חתימה על צ'קים וטיפול בעסקאות פיננסיות, נעשו כדי לסייע לעסקיו של בעלה, אך הדבר לא הפך אותה לבעלת שליטה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות להוכחת החזקת הנתבע בתפקיד ניהולי או בעל שליטה כלשהו בחברה. בית המשפט מוסיף ובוחן את האפשרות להרים את מסך ההתאגדות לפי חוק החברות או חוק הסדרי משק המדינה, אך קובע כי הנסיבות אינן מצדיקות פעולה זו, שכן הנתבע אינו בעל שליטה. בנוסף, היא דוחה את טענות התובע לאחריות על פי דוקטרינות משפטיות שונות, שכן כבר הוכח כי הנתבע לא ניהל או שלט בחברה. לאור ממצאים אלה, בית המשפט פוסק לטובת הנתבע, דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם 10,000 ₪ בגין הוצאות הנתבע. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים.