ע"ע 16350-11-11

תקציר

בית המשפט בחן את הטענות ודחה את הערעור. בניגוד לבית המשפט המחוזי, הוא קבע כי יש לדחות על הסף את התביעה לפיצויים בגין אובדן קצבת שאירים מחוסר עילה. פסק הדין הדגיש כי עיזבון אינו יכול להיות בעל דין, ולכן תביעות לקצבת שאירים צריכות להיות מוגשות על ידי השאירים עצמם ולא על ידי העיזבון. פסיקה זו מתיישבת עם החלטות קודמות של בית המשפט העליון, ובראשן פרשת עיזבון פואד אשתייה ז"ל, שקבעה כי עיזבון אינו ישות משפטית שיכולה לעסוק בהתדיינות משפטית. עוד הובהר כי קצבת השאירים היא זכות עצמאית של השאירים ואינה חלק מעיזבון המנוח. לפיכך, נדחו התביעות לקצבת שאירים ולעוגמת נפש משום שמדובר בתביעות אישיות של השאירים ואינן נוגעות לעיזבון. פסק הדין נגע גם ב"השתק עילה", וקבע כי תביעות שנשמעו והוכרעו בהליכים קודמים אינן יכולות להתדיין שוב בין אותם צדדים. בית המשפט הדגיש כי כל תביעה עתידית לקצבת שאירים עדיין יכולה להיות מוגשת על ידי הצדדים החוקיים, כאשר כל ההגנות פתוחות לבדיקה. כמו כן, התביעה לקצבת נכות נדחתה משום שהיה מקום להתייחס לסוגיה בהליכים הקודמים שכן היא נבעה מאותה הפרה. בית המשפט ציין כי אין טעם לתקן את התביעה בשלב זה. בנוסף, דחה בית המשפט את הערעור כנגד בעל המניות היחיד (המשיב) בחברה, שכן המשמעות של היעדר אחריות כלפי החברה היא שלא ניתן לייחס אחריות למשיב. לבסוף, לא נגבו הוצאות מהמערערת, בהתאם לנסיבות המקרה.