ת"פ 41072-03-14

תקציר

הנאשם ביצע עבירות חמורות של פריצה לבית מגורים והחזקת סמים לצריכה עצמית. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, והדגיש את החדירה לפרטיותו של הקורבן ואת פוטנציאל האלימות. השופט סקר את הפסיקה הרלוונטית, וקבע כי טווח הענישה על פריצה לבית מגורים עם גניבה הוא שישה עד 18 חודשי מאסר. בגין עבירת הסמים, הטווח היה מאסר על תנאי לעונש קצר בפועל. גורמים מחמירים בעניינו של הנאשם כללו את תכנון ומורכבות העבירות, שווי הרכוש הגנוב והיעדר תחכום פלילי. גורמים מקלים היו היעדר עבר פלילי של הנאשם, ניסיונו לנהל אורח חיים חרוץ והודאתו באשמה. בית המשפט הדגיש כי אינו רואה בשיקום סיבה מספקת לחרוג ממתחם הענישה, מה גם שלא הוכחה מצוקתו של הנאשם ושירות המבחן לא המליץ על תכנית טיפולית. עם זאת, בית המשפט נהג בסלחנות, בהתחשב בפעולתו של הנאשם בהפקדת סכום כסף משמעותי לפיצוי הקורבן, דבר המצביע על אחריות מעשית והכרה בנזק שנגרם. עובדה זו, יחד עם בחירתו של הנאשם להשיב את הכסף שנגנב, הביאו את בית המשפט לאמץ את המלצתו החלופית של שירות המבחן. על הנאשם נגזרו שישה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ושישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים מסוימים. בנוסף, הוטל על הנאשם קנס של 5,000 ₪ או 60 ימי מאסר, וחויב לשלם פיצוי בסך 30,000 ₪ לקורבן. כמו כן הוטל על הנאשם מאסר על תנאי למשך שנה ונדרש להשתתף בכל הליך טיפולי או מעקב מומלץ. הסמים המסוכנים היו אמורים להיות מושמדים, והעתק מגזר הדין היה אמור להישלח לשירות המבחן למבוגרים ולמפקח על שירות בתי הסוהר.