רע"א 44125-10-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין ברע"א 44125-10-25 **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט העליון, ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשה לביטול או תיקון של פסק בוררות. פסק הבוררות המקורי, שניתן על ידי בורר, קבע את היקף הקיזוז שיכולה המבקשת (החברה היזמית) לבצע מהסכום שנפסק לטובת המשיבה (הקבלנית) בגין עבודות שביצעה. בית המשפט העליון, בפסק דין זה, מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את בקשת רשות הערעור. **הרקע העובדתי:** הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב הסכם "פאושלי" לביצוע עבודות בנייה. עקב מחלוקות, הוצאה המשיבה מהאתר, והסכסוך הועבר להכרעת בורר. בורר ראשון קבע פסק ביניים שקבע את שווי העבודות שביצעה המשיבה. בורר חליף, לאחר מכן, דן במחלוקת שבין הצדדים על היקף הקיזוז שהמבקשת יכולה לנכות מהסכום שנפסק, וקבע כי ניתן לקזז סכום מוגבל, תוך דחיית חלק מטענות הקיזוז של המבקשת עקב הרחבת חזית או חוסר תשתית ראייתית. **טענות המבקשת:** המבקשת טענה כי הבורר חרג מסמכותו בכך שסטה מהוראות פסק הביניים. טענותיה כללו: * הגבלה שגויה של תקופת הקיזוז עד למועד עזיבת המשיבה את האתר, תוך התעלמות מתשלומים שבוצעו לאחר מכן בגין עבודות שבוצעו בתקופת שהותה באתר. * קביעות נעדרות הנמקה מספקת לגבי חלק מסכומי הקיזוז. * סירוב הבורר להתיר קיזוז תשלומים עבור רכיבים שהוערכו באפס על ידי מומחה הנדסי. * שגיאות בקביעות הבורר בנוגע לרכיב המע"מ. * פגיעה בזכותה של המבקשת להוכיח את טענותיה עקב סירוב הבורר למנות מומחה או לאפשר למומחה להשלים את חוות דעתו. * התעלמות מהפרות יסודיות של ההסכם מצד המשיבה. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט קבע כי טענות המבקשת הן טענות ערעוריות שאינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת החריגה מסמכות, קבע כי הבורר לא סטה מפסק הביניים, וכי החלטותיו בנוגע לקיזוז, מינוי מומחה, והנמקה היו כדין. **החלטת בית המשפט העליון (רשות ערעור):** בית המשפט העליון, השופט דוד מינץ, דחה את בקשת רשות הערעור. ההנמקה העיקרית נוגעת למדיניות המשפטית בנוגע להתערבות בית המשפט בפסקי בוררות: 1. **רשות ערעור במקרים חריגים:** נקבע כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או למניעת עיוות דין. הבקשה הנוכחית לא עמדה באמות מידה מצומצמות אלו. 2. **אופי ערעורי של הטענות:** בית המשפט הדגיש כי רוב טענות המבקשת הן בעלות אופי ערעורי במהותן, ואינן מהוות עילה לדיון בבקשת רשות ערעור. נקבע כי הבורר לא חרג מסמכותו, וקביעותיו מהוות יישום של עקרונות הבוררות בהתאם לראיות שהובאו בפניו. גם אם לדעת המבקשת שגה הבורר בקביעותיו, אין בכך עילה לביטול פסק הבוררות. 3. **יישום עקרון הקיזוז:** בית המשפט אישר כי קביעות הבורר בנוגע להיקף הקיזוז, לרבות ההגבלה לתקופת שהות המשיבה באתר, היו בגדר סמכותו. זאת, כיוון שהבורר פירש ויישם את עקרון הקיזוז בהתאם לראיות שהוצגו בפניו. ההדגשה היא כי בית המשפט אינו בוחן את נכונות קביעותיו העובדתיות והמשפטיות המהותיות של הבורר, אלא רק את חריגותיו המסויימות מסמכות או פגיעה מהותית בהליך. 4. **סוגיות נוספות:** בית המשפט התייחס גם לטענות הנוגעות לקביעות הבורר בעניין סכומי קיזוז, הערכת מומחה, ומע"מ, וקבע כי גם בעניינים אלו, הבורר פעל במסגרת סמכותו, ואין עילה להתערבות. 5. **הוצאות:** המבקשת חויבה בהוצאות המשיבה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **גבולות התערבות בית המשפט בפסקי בוררות:** החלטה זו מחזקת את המגמה המצמצמת של התערבות בית המשפט בפסקי בוררות. עקרון זה נובע מחזקת הבוררות, המכבדת את בחירת הצדדים לפנות לבוררות מחוץ למערכת המשפטית הרגילה. התערבות מוגבלת רק במקרים של חריגה מסמכות מהותית, פגיעה כללית בהליך הוגן, או עיוות דין קיצוני. * **הבחנה בין טענות ערעוריות לטענות ביטול:** בית המשפט מבחין בבירור בין טענות שמהוות ערעור על שיקול הדעת של הבורר (למשל, שגה בהערכת הראיות, שגה ביישום הדין) לבין טענות המקימות עילה לביטול פסק בוררות (למשל, חריגה מסמכות, חוסר כשירות של בורר). טענות מהסוג הראשון לא יקבלו מענה במסגרת בקשת רשות ערעור. * **שיקול דעת הבורר בניהול הליך:** ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת הרחב של הבורר בניהול ההליך, לרבות ההחלטה האם למנות מומחה או לאפשר לו להשלים חוות דעת. החלטות אלו ייחשבו סבירות כל עוד הן אינן פוגעות באופן מהותי בזכות הטיעון של הצדדים. * **חיזוק עקרון סופיות הדיון:** דחיית הבקשה תורמת לעקרון סופיות הדיון בבוררות. הצדדים בחרו בהליך בוררות, ובתי המשפט שואפים לכבד את הבחירה הזו ולא להפוך את פסק הבוררות לשדה קרב של הליכים משפטיים חוזרים. **לסיכום:** החלטת בית המשפט העליון ברע"א 44125-10-25 מהווה דוגמה נוספת למדיניות המשפטית המצמצמת של התערבות בפסקי בוררות. היא מדגישה את האופי הערעורי של רוב הטענות שהועלו על ידי המבקשת, וקובעת כי הבורר פעל במסגרת סמכותו. ההחלטה מחזקת את חזקת הבוררות ואת הרצון שלא להפוך את הליכי הבוררות לשלב מקדמי של הליכים משפטיים ארוכים.