בג"צ 4134/21

תקציר

העתירה הוגשה על ידי עותר שייצג את עצמו, בבקשה לשנות את העילות לסגירת תיק החקירה בעבירת האיום לכאורה שלו מחוסר ראיות להיעדר אשמה. החקירה התעוררה בעקבות תלונה שהגיש מכר של העותר, שטען כי העותר ניגש אליהם ועשה תנועה מאיימת. התיק נסגר פעמיים ונפתח מחדש בערעור, כאשר הסגירה השנייה התבססה על חוסר אשמה. על החלטה זו הוגש ערר, מה שהוביל לחקירה שלישית שהסתיימה בהחלטה לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות. העותר ביקש לשנות החלטה זו, אשר נדחתה, מה שהוביל אותו להגיש את העתירה הנוכחית. החלטת המדינה נמצאה עולה בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה ובמסגרת שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה. בית המשפט סירב להתערב, וציין כי בעניינו של העותר לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות פסילת שיקול הדעת של התביעה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לכסות את הוצאות המשיבים. החלטה זו משמשת תזכורת לכך שבתי המשפט אינם ששים להתערב בשיקול הדעת של התביעה ואין להסתמך עליהם כדי ליישב סכסוכים אישיים.