תמ"ש 28581-07-18

תקציר

מדובר במקרה של תביעה כספית שהגישה אישה, מעתה התובעת, כנגד בעלה לשעבר, מעתה הנתבע, על סך 148,188 ₪ לאחר גירושיהם. התביעה מבקשת לקבל החזר של מחצית מדמי הפיתוח ששילמו שני הצדדים במהלך נישואיהם. בני הזוג חתמו בשנת 1995 על הסכם פיתוח עם חברת פיתוח לצורך ביצוע עבודות פיתוח. התובעת טענה כי נתקלה בקשיים בביצוע פסק דין קודם בשל חוסר תום הלב של הנתבע, וביקשה לאכוף הסכם ומתן הוראות ביצוע, לחילופין מינוי שמאי מקרקעין להערכת שווי הרכוש המשותף. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה של בית המשפט, דוקטרינה המונעת התדיינות נוספת בעניין שהוכרע, הידוע גם בשם השתק עילה. לטענתו, יש לדחות את התביעה הנוכחית מאחר שהתובעת לא העלתה את נושא הוצאות הפיתוח בהליכים משפטיים קודמים בין הצדדים, וכי התביעה אינה אלא חזרה על תביעה קודמת שנדחתה משום שהתובעת זנחה את הסעד המבוקש בסיכומיה. השופט הסכים עם הנתבע ודחה את התביעה בעילה של השתק עילה, תוך שהוא מציין כי התובע אכן לא העלה את הנושא בהליכים קודמים, וכי התביעה הנוכחית מבוססת על אותה עילת תביעה כמו הקודמת. עוד קבעה השופטת כי השיהוי הרב בהגשת התביעה הנוכחית – שבע שנים לאחר ההליך המשפטי האחרון בין הצדדים – היה בלתי סביר וסיבה מספקת לסלק את התביעה. יתר על כן, השופטת מצאה כי לתובעת היו מספר הזדמנויות להעלות את טענותיה בנוגע להשבת הוצאות פיתוח, אך לא עשתה כן. השופט הורה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.