ת"א 16433-01-19

תקציר

בתביעת לשון הרע זו טען התובע, חבר מושב, כי הנתבעים השמיצו אותו במהלך אסיפה כללית על סכסוך חילופי מקרקעין. לגופו של עניין, הנתבעים צעקו לכאורה על התובע, כינו אותו שקרן וטענו כי הוא מטעה את הציבור. התובע תבע פיצויים בסך 100,000 ₪ מכל נתבע. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי דבריהם, אף שעלולים להיות פוגעניים, אינם מהווים לשון הרע בהקשר שבו נאמרו. המפגש תואר כמפגש קהילתי מתוח וסוער, וקריאות ה"שקרן" לא נתפסו כניסיון לייחס לתובע תכונת אופי קבועה. תחת זאת, סברו הנתבעים כי התובע מציג מידע כוזב, ודבריהם הובנו כמתייחסים לאי דיוק הנתונים שהציג. יתר על כן, התנהגות כזו לא הייתה נדירה בישיבות המושב. עוד ציינה השופטת כי איש מהנוכחים בישיבה לא שינה את דעתו על התובע על סמך דברים אלה. בנוסף, הנתבעים סברו באמת ובתמים כי המידע ששיתף התובע אינו נכון. בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי האמירות אינן עומדות ברף המשפטי של לשון הרע ודחתה את התביעה. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,000 ₪, סכום מופחת בשל ההתנהגות הלא נוחה שהפגינו הנתבעים.