בג"צ 1713/92

תקציר

המחלוקת בין בזק, חברת התקשורת לישראל והממשלה נסובה סביב עדכון תעריפי החברה. בזק טענה כי השינויים בתעריפים שלה צריכים לעמוד בחוק הבזק ובתקנות הנלוות, הקובעות מנגנון עדכון אוטומטי. מנגד, הממשלה סברה כי יש להחיל את חוק יציבות מחירים במוצרים ובשירותים, חקיקה מיוחדת שמטרתה לייצב את המחירים בכל המשק. לטענת האחרונים, לשרים יש סמכות להתאים מחירים. נקודות המחלוקת העיקריות היו הכללת רכיבים מסוימים בהפחתת התעריפים, כלומר גמישות הביקוש ושינויים בחישובי הפחת, להם התנגדה בזק. לאחר בחינת החוקים הרלוונטיים, קבע בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כי חוק יציבות מחירים, כחקיקה ספציפית ומאוחרת יותר, גובר על חוק הבזק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הוראת הממשלה המבוססת על חוק זה הייתה סבירה, לקחה בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים ותאמה את מדיניותה בדבר עדכון חלקי של המחירים המפוקחים. לפיכך, העתירות נגד הפחתת התעריפים וביקשו להשפיע על שיטת העדכון העתידי נדחו. בית המשפט הדגיש כי ניתן להעלות כל התנגדות לעדכונים העתידיים אם וכאשר יתרחשו. ההחלטה חיזקה את סמכות הממשלה בניהול המדיניות הכלכלית ואישרה את תוקפו של חוק יציבות המחירים ביחס לחקיקה אחרת. בזק חויבה לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 20,000 ₪.