עש"א 62779-10-15

תקציר

המערערים ערערו על החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות את בקשתם לסגור את תיק ההוצאה לפועל. המערערת טענה כי החוב נפרע וכי לא היה מקום להגדיל את הקרן לעניין תשלומי דמי השכירות לאחר מועד מתן פסק הדין להוצאה לפועל. המשיב טען כי בפסק הבוררות, שאושר על ידי בית המשפט, נקבעה חובתה של המערערת לשלם דמי שכירות עד לפינוי הנכס, ולכן ניתן לגבות את תשלומי דמי השכירות ללא צורך בהליכים משפטיים נוספים. השופטת הסכימה עם המשיב כי על לשכת ההוצאה לפועל לבצע את פסק הדין כלשונו, והצדדים המוזכרים בפסק הדין ובפסק הדין הם המערער והמשיב. זאת ועוד, פסק דין קודם של השופט פרקש קבע את מועד הפינוי ואישר את חובת המערערת בתשלום דמי שכירות עד אז. השופטת קיבלה גם את טענות המשיב בדבר היעדר הצורך באזהרות על כל גידול בחוב ועל תוקפן של ההגדלות ללא תצהיר. המערערת לא הצליחה להוכיח תשלום סכומים מופרזים או כי צדדים שלישיים שילמו דמי שכירות עבור התקופות הנדונות. עם זאת, השופט התיר למערער להעלות את טענת ההגדלה הכפולה בפני רשם ההוצאה לפועל, שכן טענה זו לא הוצגה קודם לכן. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 6.3.2016.