ר"ע 62/83

תקציר

עניינה של התביעה בסכסוך בו תבעו המשיבה מס' 1 ובעלה המנוח את המבקשים בגין הקמת מבנה שהפר את תכנית בניין העיר וגרם להם לכאורה נזק. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים והורה להרוס חלקים מהמבנה בשל הפרת חובה חקוקה וגרימת מטרד. ערעורים מאוחרים יותר לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון לבטל החלטה זו נדחו. למרות שתכנית בניין העיר תוקנה כדי להכשיר את הבנייה של המבקש, תביעה חדשה שהגיש המבקש לביטול צו ההריסה הקודם נדחתה. בית המשפט העליון אישר דחייה זו, והדגיש כי פסק הדין המקורי התבסס לא רק על הפרת החובה אלא גם על המטרד שנגרם, עילה נפרדת ותקפה לקיום צו ההריסה. גם בהיתר בניה חדש, המטרד שנגרם למשיבים נותר בלתי פתור, ובתי המשפט לא מצאו בסיס לשנות את פסק הדין המקורי. ההחלטה התייחסה גם להלימות הסעדים וקבעה כי פיצוי כספי לא יספיק בשל הנזק המתמשך שאינו ניתן להערכה כתוצאה מהבנייה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי טענות המטרד המשמעותיות אינן תלויות במצב המשפטי המתוקן, ואישר כי לא קיימת כל עילה משפטית או עובדתית לביטול צו ההריסה. כתוצאה מכך, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיבים, תוך שהוא שב ומדגיש כי שינויים בנסיבות המשפטיות אינם מחייבים עיון חוזר בפסקי דין סופיים של בית המשפט אם נותרה סוגיית המטרד הבסיסי.