ת"א 40739-01-17

תקציר

בין התובעים לנתבע בתיק זה הייתה מערכת יחסים מורכבת הנוגעת לבניית בית התובעים. הנתבע הוגדר תחילה כ"מנהל פרויקט" בהסכם, שלא פירט האם הוא מפקח בניה או קבלן. תפקידו של מנהל פרויקט הוא בדרך כלל לפקח על הקבלן, בעוד הקבלן מבצע את עבודות הבנייה. המפקחים בדרך כלל מוחזקים אחראים לוודא שהקבלן מבצע את עבודתם כראוי. בית המשפט מצא כי תפקידו של הנתבע לא הוגדר בבירור בהסכם, ומערכת היחסים וההתנהלות בפועל של הצדדים הייתה שונה מההגדרה הכתובה. לא היה חוזה ברור עם קבלן בניין, והנתבעת ביצעה תפקידים מעבר לאלה של מפקח בנייה, כגון תשלום משכורות לפועלים והסעתם לאתר. עוד טענו התובעים כי הנתבע מילא תפקיד כפול והיה אחראי לפיקוח על הבנייה. בשל העמימות של תפקיד הנתבע, בחן בית המשפט את אחריותה של הנתבעת לליקויי בנייה ואת אחריותה בגין התביעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אחריותה של הנתבעת לליקויים קוזזה על ידי התביעה לתשלום עבור עבודתם, מה גם שהתובעים הרוויחו כלכלית מהמצב. עם זאת, בית המשפט מצא כי על הנתבעת לשלם בגין חלק מהליקויים, והורה לה לשלם לתובעים סך של 16,850 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה בדבר קיומם ותמחרותם של הליקויים, אך הבהיר כי חלק מהליקויים אינם באחריות המפקח. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובעים לגניבה, תוך שהוא דורש רמת הוכחה גבוהה לטענות חמורות אלה ולא מצא ראיות לאשמת הנתבע. גם טענת התובעים כי הנתבע נטל מהם כספים שלא כדין נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לאי סדרים כספיים או כוונת זדון. גם התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נדחתה. שני הצדדים חלקו את נטל האחריות למצב המורכב, ובית המשפט החליט כי התוצאה הראויה היא קיזוז טענותיהם, בהתחשב בנסיבות.