ע"א 377/63

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור שדן במחלוקת על פיצויים בעקבות טביעתו למוות של ילד בן 12. אמו של הילד הגישה תביעה נגד ארבעה נתבעים בדרישה לפיצויים, שהסתיימה בפשרה ובפיטורים. לאחר מכן הגיש האב תביעה נפרדת נגד אותם נתבעים, בדרישה לחלקו בנזקים. הנתבעים ביקשו לדחות את תביעת האב, תוך שהם מצטטים את התביעה הקודמת ואת הפשרה שלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעוד יורש אחד יכול לייצג את העיזבון בתביעה על פי החוק העות'מאני, פשרה של יורש אחד אינה מחייבת את היורשים האחרים אלא אם כן הם מסכימים. לפיכך, פשרת האם לא שללה את תביעת האב. בנוסף, ציין בית המשפט כי מערכת המשפט העות'מאנית, שפעלה בישראל עד שנת 1935, הייתה שונה מהפרוצדורה האנגלית ואפשרה לפסקי דין להתרחב במקרים מסוימים גם למי שאינם בעלי דין. עם זאת, פסק דין המבוסס על ראיות יכול להיות מאותגר על ידי צד שלישי, ולהבטיח שזכויותיו מוגנות. במקרה זה, תביעת האם נדחתה על בסיס פשרה ולא על סמך ראיות, ובכך לא השתיקה את טענת האב. פסיקת בית המשפט היטיבה עם האב ואפשרה את המשך תביעתו, תוך הדגשת הצורך בבירור חקיקתי בעניין זה.