ת"א 23343-12-11

תקציר

בנק דיסקונט לישראל בע"מ הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין חוב הקשור להלוואות וחשבון עובר ושב. החברה נמצאת בפירוק, ומכאן שהבנק הגיש גם נגד בעלי המניות, נתבעים 2 ו-3, על בסיס כתבי התחייבות חתומים. לנאשמת 3, ציפורה יצחק, ניתנה רשות להתגונן, ואילו נאשמת 2 לא עמדה בדרישות הרשות. ציפורה טענה כי לא חתמה על בקשת ההלוואה וכי הבנק הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההלוואות נחתמו כדין על ידי מורשי חתימה וכי ציפורה הייתה מעורבת בניהול החברה, מודעת למצבה הכלכלי ונכחה במהלך דיוני ההלוואה. בנוגע לחוב בחשבון העו"ש טענה ציפורה כי מיליוני שקלים נמשכו ללא ידיעת החברה או הסכמתה באמצעות שיקים והעברות מזויפות. בית המשפט קיבל את הטענה כי חלק מהחתימות זויפו, אך מצא כי הבנק פעל באופן סביר בכיבוד מרבית השיקים וההעברות כפי שנראו תקפים והיו חלק מההתנהלות העסקית הרגילה של החברה. רק שלושה שיקים, בסך כולל של 85,000 שקל, כובדו בניגוד להחלטות החברה וללא אישורים מתאימים, ולכן יש לנכות מהחוב את סכומם בתוספת ריבית. בית המשפט פסק לטובת הבנק והורה לציפורה לשלם לבנק דיסקונט לישראל בע"מ סך של 1,608,975.32 ₪, בניכוי סכומי שלושת השיקים, בתוספת ריבית מרבית ממועד התביעה והוצאות משפט בסך 130,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 23/10/2014.