ע"פ 19836/09

תקציר

בשני ערעורים נפרדים ערערו הן ההגנה והן התביעה על גזר דינו של מוחמד זגייר, שהורשע בשורה של עבירות, בהן פריצה וגניבה. זגייר פרץ ב-7.1.86 לשני בתים במושב פקיעין יחד עם שניים נוספים שלא נתפסו. הוא קיבל מבית משפט השלום בעכו עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וקנס של 3,000 שקל, או 30 ימי מאסר. ההגנה ערערה על קיצור העונש, בנימוק גילו הצעיר של זגייר, עברו הנקי, שיתוף הפעולה עם הרשויות והמלצת שירות המבחן, שהציע עבודות שירות במקום הרשעה. מנגד, התביעה טענה לעונש מאסר ארוך יותר, וציינה כי גזר הדין המקורי לא שקל כראוי את האינטרס הציבורי בהרתעה ובתגמול. הם גם הדגישו את חומרת העבירות, שכללו שתי פלישות לבתים בלילה אחד, ואת הצורך שבית המשפט יגיב בחומרה לעבירות כאלה. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים ואישר את גזר דינו של בית משפט השלום. היא הכירה בחומרת פשעיו של זגייר, בהשפעתם על הקורבנות ובצורך בהרתעה, שגברה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. בית המשפט עמד גם על המשקל המצומצם שיש לתת להמלצות שירות המבחן, המתמקדות באינטרס הפרט, בעוד שעל בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה, וכי עונש מאסר הולם במקרה זה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא פגם בפסק הדין של בית משפט השלום, וקבע כי על זגיר להתחיל לרצות את עונשו כפי שהורה במקור.