ע"פ 334/86

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער על הרשעתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, וגזר עליו מאסר עולם בגין גרימת מותה של בתו בכוונה תחילה על ידי הרעלתה בחומר הדברה. המערער ערער על קבילות הראיות, וטען כי הודאתו נגבתה ממנו בכפייה וכי זכויותיו נפגעו במהלך החקירה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, ולא מצא סיבה משכנעת להפוך את הקביעות העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, שנתמכו בראיות מספיקות, כולל הודאה מפורטת וממצאים פורנזיים מאששים. ניסיונותיו של המערער להביא ראיות חדשות בשלב הערעור נדחו בשל הימנעותו מלהצדיק מדוע לא הוצגו קודם לכן, והראיות החדשות לא נמצאו כצפויות לשנות את הכרעת הדין. בית המשפט התייחס גם לטענותיו בדבר הפרות פרוצדורליות במהלך החקירה, והגיע למסקנה כי אלה אינן פוסלות את הודאתו, שנחשבה מרצון. על אף שציין ליקויים בנוהלי ניהול הרישומים של המשטרה, קבע בית המשפט כי אין בהם כדי לערער את אמיתות הודאתו של המערער או את ממצאי האשמה. בהכרעת הדין נקבע כי גם אם היה מדובר ברעל נוסף, מעשיו של המערער היוו סיבת מוות מהותית, אישר את ההרשעה המקורית ודחה טענות חלופיות להפחתת האישום. בית המשפט מצא ראיות רבות לכוונה תחילה, תוך ציון האופי המחושב של מעשיו של המערער והמניע המוצהר שלו לכבוד המשפחה, ובכך נתן תוקף לעונש החמור שהוטל.