ת"צ 47215-01-12

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב הארנונה שגבה המשיב, רשות מקומית, מהמבקש ומנישומים אחרים על קרקע חקלאית שבתחום שיפוטו של המשיב. המבקש טען כי המשיב טעה וגבה ארנונה לפי שטח של דונמים במקום מ"ר, וכתוצאה מכך שולם תשלום יתר. הם ביקשו החזר של התשלומים העודפים והריבית. המשיבה, לאחר שגילתה את הטעות, הוציאה הודעה על הפסקת הגבייה, בה אישרה כי עברה לחיוב פר מ"ר והתחייבה לוותר על יתרת התשלומים שנגבו לדונם. המבקש, המייצג קבוצה של נישומים בעלי מיקום דומה, ביקש אישור לתביעה ייצוגית וביקש גמול עבור מאמציהם ושכר טרחת עורך דין. הטענות המהותיות שהועלו על ידי המבקש היו כי יש לפצות אותם על הטרחה והמורכבות של ניהול התיק, הסיכון שנלקח, החשיבות הציבורית של התיק והתועלת שהושגה עבור הקבוצה. מנגד, טען המשיב כי תביעת המבקש דרשה מאמץ מינימלי, לא היוותה סיכון רב, והודעת הפיטורים הוצאה באופן עצמאי, על בסיס התהליכים הפנימיים של המשיב. לאחר ששקל את הוראות חוק התובענות הייצוגיות ואת טענות הצדדים, אישר בית המשפט את ההודעה על הפסקת הגבייה וקבע את שכרו של המבקש בסך 20,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 117,000 ₪, כולל מע"מ. בנוסף, פסק בית המשפט סך של 23,200 ₪ כולל מע"מ בגין חוות דעת מומחה שהגיש המבקש. בית המשפט הכיר בחשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית, במאמצים שנקט המבקש ובתועלת שהושגה עבור הקבוצה. ההחלטה נועדה לעודד הגשת תביעות ראויות לשבח תוך איזון האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.