ת"א 20084-03-12

תקציר

בהכרעת הדין נקבע כי הנאשמים, אטליז ושני בתי חולים, התרשלו כלפי המנוחה, והביאו למותה. רשלנות האטליז נבעה ממפגע מבני בכניסה אליו שגרם למנוחה ליפול ולשבור את עצם הירך. שני בתי החולים, פלימן וכרמל, העניקו למנוחה טיפול רשלני בעקבות נפילתה, מה שהוביל לזיהומים וסיבוכים שתרמו למותה. השופטת הכירה בחבות האטליז והמבטחת שלו, וכן של בית החולים פלימן ובעליו, מדינת ישראל, ושל בית החולים כרמל והמבטחת שלו. בעלי הבניין בו נמצא האטליז נמצאו בלתי אחראים. נקבע כי הנזק אינו ניתן לחלוקה, וכל אחד מעוולות תרם להתגבשות הנזק. האטליז ושני בתי החולים חויבו ביחד ולחוד, כאשר האטליז אחראי למחצית מהנזק ושני בתי החולים חולקים את המחצית הנותרת, 40% מיוחסים לפלימן ו-60% לכרמל. השופט מצא את המנוח אשם גם ברשלנות תורמת בשיעור של 20%, אשר נוכה מסך סכום הנזק. סך הנזק, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, נקבע על 464,000 ₪, ובגין זה הוטלו על הנתבעים 1 עד 6 אחריות ביחד ולחוד. הנתבעים 7 ו-8, בעלי הבניין, לא היו אחראים והתובעים חויבו בכיסוי הוצאותיהם ושכ"ט עורכי דין בסך 30,000 ₪. בתיק זה היו מעורבים מספר צדדים והודעות צד שלישי, והשופט סיפק תיאור מפורט של האירועים, הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי כל צד. פסק הדין דן בדינקים החלים, במושג הרשלנות ובחובות הזהירות הספציפיות שחב כל נתבע. השופט שקל גם חוות דעת מומחים, עדויות עדים ומסמכים רפואיים בהגיעו למסקנותיהם בנוגע לטיפול הרשלני במנוח.