ת"א 1044/04

תקציר

התובעת, חברה המנהלת נדל"ן, תבעה רשות מקומית פיצויים בסך 4,500,000 ₪, בטענה כי רשלנותה של האחרונה באי מתן היתר בניה ורישיון עסק לנכס שנרכש על ידי התובעת גרמה לה להפסדים כספיים. הנתבעת הכחישה את הטענות והעלתה מספר התנגדויות מקדמיות, לרבות דחיית התביעה מחמת התיישנות, שיהוי בהגשת התביעה ואי מיצוי הליכים מנהליים. בית המשפט דחה את טענת הנתבע בדבר תקופת ההתיישנות, בקובעו כי עילת התביעה של התובע מתחדשת מדי יום וכי התביעה, שהוגשה בשנת 2003, הוגשה במועד ביחס לנזקים שנגרמו בשבע השנים שקדמו לכך. בית המשפט דחה גם את טענת השיהוי, וקבע כי התנהלותה של התובעת לא עלתה כדי ויתור על זכויותיה וכי הנתבעת לא הוכיחה נזק מהותי שנגרם כתוצאה מהשיהוי. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הדחייה מחמת אי מיצוי הסעדים המנהליים, בקובעו כי התביעה מבוססת על נזיקין ואינה מחייבת מיצוי הליכי תקיפה מיוחדים. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי התובע לא הצליח להוכיח את רשלנות הנתבע. למרות שהנתבע חב לתובע חובת זהירות, התובע לא הוכיח כי הנתבע הפר חובה זו. מהראיות עולה כי לנכס לא היה היתר בנייה כדין וכי התובעת לא נקטה בצעדים הדרושים להשגתו או לשינוי ייעוד הנכס לשימוש מסחרי. התנהלותה של הנתבעת בקבלת השימוש בנכס ללא היתר ואי אכיפתה את דיני התכנון לא עלו כדי רשלנות כלפי התובעת, מה גם שהתובעת עצמה החכירה את הנכס לשימוש מסחרי ללא הרישיונות הנדרשים. מאחר שהתובע לא הצליח להוכיח את הפרת חובתו של הנתבע, דחה בית המשפט את התביעה מבלי לדון בסוגיית הפיצויים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.