ת"א 44997-01-19

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע שני נתבעים הקשורים ללשכת עורכי הדין בגין לשון הרע. התיק נדון בפני השופט רפי ערניה, שאשתו, סוזי אוזיני-ארניה, מילאה תפקידים בהתנדבות בוועדות שונות של לשכת עורכי הדין באותה עת. התובע טען כי הדבר יצר ניגוד עניינים וכי היה על השופט והנתבעים לגלות זאת, מה שהיה מוביל אותו לבקש את פסילת השופט. עוד טען כי לו היה התיק נדון בפני שופט אחר, ייתכן שהתוצאה הייתה שונה. הנתבעים טענו כי לשופט לא הייתה חובה לחשוף את פעילותה של אשתו, כי לא היה קשר בין הנתבעים לבין סוזי אוזיני-ארניה, וכי טענות התובע אינן נתמכות ומונעות משיקולים סובייקטיביים. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו. נמצא כי לשכת עורכי הדין והנתבעים היו בעלי זיקה מבנית אך היו עצמאיים מבחינה משפטית. תפקידיה של סוזי אוזיני-ארניה היו בהתנדבות ולא היו קשורים לנאשמים. הקשר שלה ללשכת עורכי הדין היה עקיף ולא הצדיק את פסילת השופט. בנוסף, הנחת התובע כי שופט אחר היה יכול להגיע לפסק דין אחר הייתה ספקולטיבית, מה גם שערכאת הערעור אישרה את פסק הדין המקורי. בית המשפט מתח ביקורת על גישתו הראייתית של התובע, וציין כי הוא לא זימן את סוזי אוזיני-ארניה להעיד והסתמך על השערות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח פסול פרוצדורלי ודחה את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ + מע"מ.