תמ"ש 23346-08-20

תקציר

האם, שמונתה לאפוטרופוס עקב ירידה קוגניטיבית, העבירה סכומי כסף גדולים לבתה. הבת, ששימשה כאפוטרופוסית שלה, תבעה את הבת בטענה שהכסף הועבר ללא כשרותה המשפטית או הסכמתה של האם, ודרשה להחזיר את הכספים. הבת הנתבעת טענה מנגד כי הכסף הועבר מרצון, כמתנות או הלוואות, בעוד האם כשירה, וכי הבת התובעת מנצלת את המצב. השופט דחה את הטענה, ולא מצא ראיות לכך שהאם אינה כשירה או שהנאשם גנב ממנה. עיקר ההעברות התרחשו כאשר האם הייתה כשירה, ולנתבעת הייתה זכות להשתמש ברכושה כרצונה. השופטת הטילה ספק בתום הלב של התובעת בניהול התביעה על סכומים כה גבוהים, שרובם הועברו כאשר האם הייתה כשירה מובהקת. לגבי העברות מאוחרות יותר, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי האם התכוונה לסייע לה כלכלית ורצתה לתת לה מתנות. האם קיימה מערכת יחסים קרובה עם הנאשם וסייעה לה ולמשפחתה. השופט לא מצא ראיות לכך שהאם נוצלה או לא הבינה, מה גם שההעברות היו לבן משפחה קרוב. באשר לכשירותה של האם, ציינה השופטת כי עד שנת 2017 או 2018 האם הייתה עצמאית ומסוגלת לנהל את ענייניה. סירובו של המוסד לביטוח לאומי להעניק לאם עזרה יומיומית בשנת 2018, וחתימתה של האם על ייפוי כוח מתמשך בערך באותו זמן, תמכו בעמדת הנתבעת. מעשיה של האם, לרבות חתימה על מסמכים משפטיים והשתתפות בפעילות חברתית, העידו על כשירותה. נטל ההוכחה הוטל על התובעת להראות את ליקויה של האם, דבר שלא עשתה. התביעה נדחתה, והאפוטרופוס התובע חויב לשלם באופן אישי את הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עורך דין, בהתחשב בכך שניהלה את התביעה חסרת הבסיס. השופט הפעיל שיקול דעת בכך שלא חייב את האפוטרופוס בהוצאות המשפטיות של האפוטרופוס לרכוש.