סע"ש 43395-09-19

תקציר

פסק הדין דן במורכבות קביעת האחריות התעסוקתית במקרה של תובע שעבד אצל מעסיקים שונים באתרי עבודה שונים. השאלה העיקרית היא האם יש לראות ביזם (הנתבע מס' 3) מעסיק של התובעת או לשאת באחריות שיורית כלשהי לזכויות עובדים שלא שולמו. בית המשפט מגיע למסקנה כי לא ניתן לראות ביזם כמעסיקו של התובע בתקופות שבין 3/14 ל-11/17 ובין 12/17 ל-5/19 בשל חוסר זיקה בין היזם לבין העבודה שבוצעה באתרים שאינם קשורים ליזם. בנוסף, היזם אינו נחשב כמעסיק משותף עם החברה הקבלנית בתקופות אלו. בתקופה שבין 5/19 ל-8/19, היזם אחראי לתשלום זכויותיו של התובע, אך אחריות זו מוגבלת לפרק זמן זה. היזם אינו חייב בפיצויי פיטורים מאחר ותקופת ההעסקה הייתה פחות משלושה חודשים. על היזם לשלם לתובע פיצוי הודעה מוקדמת בסך 1,200 ₪, שכן היעדר הסכמים או הודעות בכתב מיטיב עם תביעתו של התובע. עם זאת, בית הדין דוחה את תביעת התובע לדיון לפני פיטורים, ומוצא אותה חסרת תוחלת בהתחשב בנסיבות. היזם מחויב לשלם הפקדות פנסיה וגמול בגין עבודה בשעות נוספות, כאשר החישובים מבוססים על עדות התובע ודוחות הנוכחות שהוצגו. התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית ולפיצוי בגין דמי הבראה שלא שולמו, אך הטענות לדמי חגים ותלושי שכר לא מוכנים נגד היזם לא הוכחו. לבסוף, בית הדין אינו יכול לדון בתביעה להפרשות מעביד לקרן השתלמות, שכן היא לא הוזכרה בכתב התביעה. התביעה נגד היזם מתקבלת באופן חלקי, ועליהם לשלם לתובע את הסכומים המחושבים תוך 30 יום. כל צד אחראי להוצאותיו, וזכותו לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.