ע"א 36032-10-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעת לשון הרע כתוצאה מהערה שפורסמה אודות המערערת באינטרנט. לאחר חקירה ראשונית, נקבע כי ההתבטאות המדוברת אכן מהווה לשון הרע שכן היא עלולה להשפיל את המערער, לבזות אותו בשל מעשיו הנטענים ולפגוע בו בעסקיו ובמקצועו – אין צורך להוכיח נזק ממשי. גם פרסום התגובה מוכר ואינו שנוי במחלוקת. לאחר מכן בוחן השופט האם חלה אחת מההגנות הקבועות בסעיפים 13, 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. המסקנה היא כי ההערה אינה מזכה באף אחת מההגנות הללו, שכן אין מדובר בפרסום אמת או לטובת הציבור, ולא נעשתה בתום לב. בעוד שהמשיבה טוענת כי ההערה הייתה ביקורת לגיטימית והבעת דעה, יודגש כי ההערה הציגה עובדות כוזבות ומידע נוסף שלא הוזכר בכתבה המקורית אליה הגיבה. מאחר שהמערערים לא הוכיחו נזק כספי, הם אינם זכאים לכל פיצוי כספי. עם זאת, מאחר שהחוק מעניק לבית המשפט סמכות לפסוק למערער פיצוי של עד 70,000 ₪ ללא הוכחת נזק, השופט שוקל אפשרות זו. מאחר שסעד זה לא התבקש במפורש בתביעה, דנה השופטת בשאלה האם עדיין ניתן לפסוק אותו. הם מחליטים כי מאחר וסעד זה נובע ישירות מהסעד הכספי הנתבע, ניתן לשקול אותו. עם זאת, השופט מחליט כי הפיצוי צריך להיות נמוך מהסכום המקסימלי, וקובע אותו על 25,000 ₪, בהתחשב באופי ההערה ובנזק הפוטנציאלי שלה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והמשיב חויב לפצות את המערער ב-25,000 ₪, בנוסף לנשיאה בהוצאות הערעור ובשכ"ט עורך דין, בסך 10,000 ₪.