עע"מ 8211/13

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור שכנגד וקיבל את הערעור, תוך שהוא פוסק לטובת המערערים. השופט קבע כי סעיף 196 לחוק התכנון והבנייה אינו חל במקרה זה משום שהקרקע המדוברת לא הופקעה אלא הועברה מרצון. ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא אומצו, ונפסק כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה להעברה כפויה של מקרקעין. אשר לתחולת סעיף 195(ב) לחוק, הגיע השופט למסקנה כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו. מאחר שהתכנית לשינוי ייעוד הקרקע טרם אושרה או פורסמה, קבעה השופטת כי ההוראה אינה חלה במקרה זה. בקשה לראיות נוספות שהגישו המשיבים נדחתה, שכן היא אינה רלוונטית ולא היו טעמים להצדיק את הגשתה בשלב הערעור. זאת ועוד, התייחסה השופטת בקצרה להתייחסותם של המשיבים לספר העוסק בדיני הפקעת מקרקעין, חלקה על פרשנותם וציינה כי הדין ברור בעניין זה. משכך, התקבל הערעור על תחולת סעיף 195(2), והמשיבים חויבו לשלם למערערים הוצאות בסך 30,000 ₪. השופט דנציגר והשופט סולברג הסכימו עם ההחלטה.