ב"ש 9540/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב בדבר חישוב תקופת פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה שהוטל על המערער, אשר קבע בית משפט קמא כי תחל במועד שחרורו מהכלא. על המערער נגזרו בשנת 2004 33 חודשי פסילה לצד מאסר בפועל בגין עבירות של סחר בסמים, זיוף ואיומים. רישיונו של המערער פקע לפני מתן גזר הדין, ולטענת המערער משמעות הדבר הייתה שתקופת הפסילה צריכה להתחיל מיום מתן גזר הדין. עוד טען המערער כי יש לשקול מחדש את החלטת בית משפט קמא משום שהתקבלה ללא שימוע. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי הערעור, שהוגש כחמש שנים לאחר פסק דינו של בית משפט קמא, אינו תקף, שכן היה על המערער להגיש במקום זאת בקשה להארכת מועד לערעור. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר פרשנותה של תקנת תעבורה שבוטלה, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת ואת המסגרת הרגולטורית המחייבת כי תקופת הפסילה מתחילה עם מסירת הרישיון לרשות הרלוונטית. זאת ועוד, מעמד השחרור המינהלי של המערער, ששוחרר מהכלא במסגרת ריצוי עונשו, נחשב למשמורת חוקית, כלומר תקופת הפסילה החלה במועד שחרורו. הערעור נדחה, אך תקופת הפסילה נקבעה להתחיל ממועד שחרורו המנהלי של המערער לטובת המערער הנתון בשיקום.