ע"א 8453/14

תקציר

הערעור נדחה מחמת השתק שיפוטי, המונע מהמערערת לסתור הצהרות קודמות לפיהן לא החלה פעילות עסקית בשנת 2007. המערערת לא הוכיחה כי ההוצאות שבמחלוקת היו פירותיות וקשורות לייצור הכנסה, ולא הוצאות הוניות להקמת עסק, שאינן ניתנות לניכוי לפי סעיף 32 לפקודת מס הכנסה. קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי ההוצאות היו להקמת העסק ולא להפקת הכנסה, אושרה על ידי ערכאת הערעור שכן לא מצא כל פגם המצדיק התערבות. השתק שיפוטי הוסיף ושלל את טענת המערערת בדבר תחילת פעילות עסקית בשנת 2007, שכן מצגים קודמים לרשויות המס והטבות שהתקבלו על סמך מצגים אלה סתרו טענה זו. המערערת גם לא הוכיחה את מעמדה כעוסק מורשה לניכויי מע"מ, מה שמחזק את העובדה שההוצאות היו הוצאות הוניות לפני העסק שאינן ניתנות לניכוי שכן הן מקימות יתרון תמידי המגדיל את שווי החברה. פסק הדין מצביע על כך ששינוי חקיקה פוטנציאלי עשוי לתמרץ ולספק הקלה לחברות על ידי מתן אפשרות לניכויים גדולים יותר עבור הוצאות טרום עסקיות, אך שינויים כאלה נותרים מחוץ לתחום השיפוטי. סיכומו של דבר, היעדר ראיות ספציפיות להבחנה בין הוצאות מותרות לבין הוצאות הקמה פסולות הביא לקיום פסק דינו של בית משפט קמא, תוך שימת דגש על היצמדות לעקרון ההשתק השיפוטי ועל סיווגם הקבוע של הדוחות הכספיים.