בג"צ 5444/13

תקציר

העותרים, שבמקור השתייכו למשפחה נוצרית ברומניה והתגיירו בישראל, הגיור שלהם בוטל על ידי בית הדין המיוחד, מה שהוביל אותם להגיש עתירה. הסיבה העיקרית לביטול הייתה הספק בכנות כוונותיהם במהלך תהליך הגיור. השאלה שעלתה בעתירה הייתה האם לבית הדין המיוחד יש סמכות לבטל גיור של אדם, ואם הביטול נוגד את כללי הצדק הטבעי. בית הדין הכיר בכך שלבית הדין המיוחד יש סמכות לפסוק בענייני גיור. עם זאת, היא מצאה כי לבית הדין המיוחד נתונה גם סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט במקרים חריגים, בהינתן שהיעדרה של הוראה כזו יאפשר לפסק דין פגום להתקיים. במקרה דנן, החלטת בית הדין המיוחד לבטל את גיור העותר התבססה על הקביעה כי העותר ביצע הונאה בכך שהצהיר הצהרות כוזבות על כוונתו לקיים מצוות דתיות. בית הדין הדגיש כי פסיקתו חלה רק על גיורים שהושגו במרמה ואין בה כדי לרמוז על סמכותו של בית הדין המיוחד לבטל גיורים במקרים אחרים. בהדגישו את היקפה המצומצם של סמכות זו, נדחתה העתירה בסופו של דבר.