ע"פ 3996/22

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקש המערער לפסול הרכב בשל הטיה לכאורה בטיפול בחקירת עד במהלך משפט. בא כוח המשיב טען כי הבקשה נעדרת שחר, וטען כי תפיסת משוא הפנים צריכה להיות אובייקטיבית, תוך שהוא גורס כי התנהלותו של בית משפט קמא נותרה בלתי משוחדת. ההרכב דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי מאמציהם לייעל את חקירת העדים מועילים להגנה, שכן העד לכאורה לא צפה בראיות כלשהן לפגיעה מינית במתלוננות. בקשת המערער להשהות את ההליכים בערעור נדחתה על ידי ההרכב, אשר הדגיש את הקרבה לסיום המשפט ואת היעדר עילות פסילה מהותיות. המערער טען כי פעולות ההרכב מצביעות על משוא פנים והתנהלות שיפוטית פסולה, תוך שהוא מציין כי השופט היושב בדין קטע את עדותו של עד ההגנה וכי אין דעת מיעוט בקרב חברי הפאנל. כמו כן, הועלו חששות בנוגע לספקולציות לכאורה של הפאנל במהלך ביקור בזירת העבירה לכאורה. לאחר שבחן את הערעור, בית המשפט העליון לא מצא עילות פסילה הקשורות להתנהלות פרוצדורלית ואישר את החלטות הוועדה. היא ציינה כי טענות בנוגע לביקור לא הועלו בעבר ואינן מצדיקות בדיקה נוספת. עם זאת, בית המשפט הכיר בחשיבות הסבלנות והמתינות השיפוטית, ורמז כי אילו השופט היושב בדין היה מגלה סבלנות רבה יותר, ייתכן שערעור הפסילה היה נמנע. בסופו של דבר נדחה הערעור, בדגש על שמירה על יעילות פרוצדורלית והתנהלות נטולת פניות.