רע"א 10826/05

תקציר

הסוגיה המרכזית בשני ערעורים אלה הייתה האם צו עיקול זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי חל רק על נכסים שהוחזקו בידי מחזיק בעת מתן הצו או שמא הוא חל על נכסים שהתקבלו בתוך שלושה חודשים לפי חוק ההוצאה לפועל. מדובר בפרשנות שגויה וביצוע צווי עיקול על חשבונות בנק. בית המשפט מצא כי עיקול זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי חל רק על נכסים שהוחזקו בעת ההטלה, בשונה מהוראת חוק ההוצאה לפועל להארכה של שלושה חודשים. הבחנה זו נובעת מהתכליות השונות של שני החוקים: עיקול זמני משמש אמצעי ביניים למניעת הברחת נכסים לפני החלטה סופית על החוב, ואילו ההוצאה לפועל אוכפת חוב מוכר. ההחלטה מדגישה כי עיקול זמני נועד להגן על תביעות תלויות ועומדות מבלי להגביל שלא לצורך את זכויותיו הקנייניות של החייב. פסק הדין קבע כי הטלת צו עיקול מחייבת שנכסים יהיו קיימים כבר בעת ההנפקה ואינה תופסת זכויות או נכסים עתידיים. כתוצאה מכך, הבנקים פעלו במסגרת "צדק סביר" כאשר פירשו וביצעו צווים אלה, נוכח העמימות הקיימת. בכך אושרו החלטות בית המשפט המחוזי המקוריות, המחזקות את העיקרון לפיו עיקול זמני מתמקד בשימור המצב הקיים לפני פסק דין סופי, בניגוד לשיטות ביצוע לאחר פסק דין.