סע"ש 31561-03-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסיקה בנושא ערבות להוצאות משפט לפי סעיף 353א לחוק החברות ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים סביב תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), כפי שעולה מפסק הדין שנקבע. **עיקרון משפטי בסיסי: סעיף 353א וחזקת הערבות** * **קביעת הכלל:** סעיף 353א לחוק החברות קובע כלל ברור: כאשר חברה או חברה זרה בע"מ מגישה תביעה, בית המשפט *רשאי*, לבקשת הנתבע, להורות לחברה להעמיד ערובה מספקת לתשלום הוצאות המשפט של הנתבע אם תזכה בתביעה. יש לעכב את ההליכים עד למתן ערבות כזו. * **הרציונל לכלל:** הרציונל העומד בבסיס הוראה זו הוא למנוע מחברות לנצל לרעה את אישיותן המשפטית כדי להימנע מאחריות להוצאות משפטיות שנגרמו לצדדים שהן תובעות. הוא משמש כמנגנון להגנה על נתבעים מפני הוצאות משפטיות שעלולות להיות בלתי ניתנות להחזר כאשר הם מתמודדים עם תביעה של ישות שאחרת עשויה להיות חסינה בפני פסק דין. * **חריג לכלל:** החוק קובע במפורש כי בית המשפט רשאי להימנע ממתן ערובה אם נסיבות המקרה אינן מצדיקות זאת, או אם החברה הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. זה קובע כי הפקדת ערבות היא הכלל, ופטור מדרישה זו הוא החריג. **חידוש משפטי: פנייה בבתי הדין לעבודה** * **הרחבת סעיף 353א לדיני עבודה:** חידוש משפטי משמעותי שהודגש בפסק הדין הוא החלתו הנחושה של סעיף 353א לחוק החברות בבתי הדין לעבודה, גם לאחר תחילתו של תיקון 116א לחוק העבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. הדבר מדגים הכרה שיפוטית בכך שסעיף 353א הוא הוראה ספציפית וגוברת על חברות בהקשרים משפטיים כאלה, הגובר על כללים פרוצדורליים כלליים שאחרת עשויים להציע גישה שונה. ההפניה ל-*ע"א 61067-09-16 בר מגדלי ניהול יוקרה בע"מ נ' ראטה* מדגישה תקדים מבוסס זה. **נטל ההוכחה ושיקול הדעת השיפוטי** * **העברת נטל ההוכחה:** בשל החזקה הקבועה בסעיף 353א, נטל ההוכחה מוטל באופן ישיר על החברה (המשיבה בבקשה זו) להוכיח את יכולתה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הצד שכנגד אם יפסיד בתביעה. זהו מרכיב מכריע ביישום ההוראה. * **ביקורת שיפוטית דו-שכבתית:** בבואו להחליט אם להורות על ערבות, בית המשפט משתמש בתהליך ביקורת דו-שכבתי: 1. **הערכת יכולת פיננסית:** השיקול העיקרי הוא מצבה הפיננסי של החברה המשיבה. 2. **הצדקת הנסיבות:** לאחר השומה הכספית, בית המשפט בוחן האם נסיבות המקרה הספציפיות מצדיקות את חיוב החברה במתן ערבות. **התחשבות לגופו של עניין** * **היקף מצומצם של סקירת הגופים בשלב הערבות:** ההחלטה מבהירה כי בחינה מפורטת של ההליכים המשפטיים הבסיסיים היא בדרך כלל *לא* נדרשת בשלב הדיון בבקשה לערובה. זהו חידוש פרוצדורלי שנועד לייעל את התהליך ולמנוע טקטיקות עיכוב. * **חריג למקרים חזקים או קלושים במיוחד:** הנסיבות היחידות שבהן סיכויי ההליך רלוונטיים להחלטת הערבות הן כאשר סיכויים אלה הם "גבוהים מאוד" (סבירים מאוד עבור התובע) או "קלושים מאוד" (סבירים מאוד עבור התובע). ההפניה ל-*ע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד תחבורה בע"מ* תומכת בעיקרון זה. * **בקשה במקרה הנוכחי:** במקרה הנדון, בית המשפט מצא כי טענת המבקש בדבר סיכויי התביעה "קלושים עד אפסיים" לא הוכחה. הטענות בדבר מרמה והתחזות מחייבות בירור עובדתי מעמיק, שהוא מעבר לבחינה מוקדמת של ערבות. לפיכך, לגופו של עניין לא היה משקל לרעת המשיב. **ממצאים עובדתיים מרכזיים שהובילו להחלטה** * **יכולת כלכלית שאינה שנויה במחלוקת:** ממצא קריטי היה היעדר מחלוקת לגבי יכולתו הכלכלית של המשיב. הצהרותיו של המבקש עצמו הכירו בכך במשתמע, והתמקדו בסיכויים החלשים לכאורה של התיק ולא בחוסר היכולת הכלכלית של המשיב. * **היעדר תשתית ראייתית להוצאות חריגות:** תביעת המבקש בדבר "הוצאות חריגות" נדחתה בשל היעדר כל תימוכין ראייתיים. * **מחלוקת עובדתית בנוגע להתנהלות:** טענותיו העיקריות של המשיב נמצאו כמתייחסות להתנהלות המבקש במהלך עיסוקו, הכרוכה מטבעה במחלוקות עובדתיות שאינן ראויות לפיטורים בשלב הערבות. **סיכום ותוצאה פרוצדורלית** * **דחיית בקשת הערבות:** בשל יכולתו הכלכלית הבלתי מעורערת של המשיב והיעדר סיכויים ברורים של "קלושים עד אפסיים" להצלחת המבקש, נדחתה הבקשה לערובה. * **קביעות לכאורה:** בית המשפט קובע במפורש כי כל הקביעות שהתקבלו בהחלטה הן *לכאורה*, כלומר הן מבוססות על הראיות שהוצגו בשלב זה וכפופות לבחינה נוספת עם התפתחות ההליכים. * **תמורה עתידית של הוצאות:** ההוצאות הקשורות לבקשת הערבות עצמה יטופלו בתום ההליך המשפטי העיקרי. בעיקרו של דבר, מקרה זה מדגים יישום מעשי של סעיף 353א, המדגיש את החזקה לטובת דרישת ערובה תוך התוויית הגורמים הספציפיים (יכולת כלכלית, אופי הסכסוך והערכה ברורה של סבירות המקרה) שעל בית המשפט לקחת בחשבון בעת הפעלת שיקול דעתו. פסק הדין גם מחזק את העיקרון שאין להשתמש במנגנונים פרוצדורליים כמו דרישות ערבות כדי לחנוק תביעות לגיטימיות, במיוחד כאשר היכולת הכלכלית של הצד המשיב אינה מוטלת בספק.