ת"פ 20066-08-20

תקציר

פסק הדין דן בכלל לפיו יש להרשיע אנשים שנמצאו אשמים בביצוע עבירות פליליות. החריג לכלל זה הוא במקרים נדירים וחריגים שבהם הנזק שגרמה ההרשעה אינו מידתי ביחס לאינטרס הציבורי שהיא משרתת. בית המשפט בוחן את חומרת העבירה ואת הנסיבות שבהן בוצעה, ואת הפגיעה הקונקרטית שהרשעה תגרום לסיכויי השיקום והפרנסה של הנאשם. במקרה זה, ביצע הנאשם מספר רב של עבירות מס, לרבות אי הגשת דוחות במועד והגשת דו"ח ללא צירוף התשלום הנדרש, תוך גרימת נזק לקופה הציבורית. מסקנת בית המשפט היא כי עבירות אלה אינן מינוריות או טכניות באופיין ויש להן השלכות משמעותיות על שלמות מערכת המס. זאת ועוד, הנאשם לא הוכיח כי הרשעה תגרום נזק ממשי לשיקומו או לפרנסתו. רוב המקרים הקודמים שצוטטו על ידי ההגנה הוכרעו בערכאות נמוכות יותר ואין להם סמכות מחייבת, והמקרה הנוכחי נבדל ממעט החלטות הערעור הרלוונטיות. לפיכך, בית המשפט דוחה את בקשת ההגנה להימנע מהרשעת הנאשם. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בית המשפט מטיל עונש מינימלי בקצה התחתון של הטווח המתאים, לרבות קנס ומאסר על תנאי.