ע"פ 9053/20

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את טענות המערער כנגד החלטות פרוצדורליות וגזרי דין, תוך שהיא מדגישה את שיקול דעתה של הערכאה הפרוצדורלית וחוזרת וקובעת כי התערבות מוצדקת רק בנסיבות חריגות. עניינו של המערער לא היה זכאי להתערבות כזו. באשר לדו"ח החלקי ששימש בהליך, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להמשיך ללא דיחוי בהגשת דו"ח מלא, תוך שהוא מציין את שיקול דעתו והתחשבותו באינטרס הציבורי ובשוויון בין הנאשמים. על אף שהוגש תסקיר משלים במהלך הערעור, הוא הצביע על ספקות לגבי טענותיה של המערערת בדבר התמכרות לקניות, דבר המערער את טענתה להפליה פסולה. בעוד שהמערערת הראתה מוטיבציה ראשונית לשיקום, הדו"ח הטיל ספק באחריותה, שכן היא נראתה ממוקדת יותר בתוצאות האישיות מאשר בחומרת מעשיה. בית המשפט גם לא מצא טעם בטענות המערער לעונש חמור, שכן בית המשפט המחוזי שקל כראוי את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות פגיעה חברתית והרתעה. למרות השוואות לעונשים קלים יותר במקרים דומים, עקרונות גזר הדין נותנים עדיפות להלימות ולאינדיבידואליות על פני קביעות מתמטיות המבוססות על כמות הגניבה. בית המשפט ציין את היעדר הקנסות בעונשו של המערער, רכיב המשמש בדרך כלל להרתעה מפני עבירות כלכליות, ומפצה על היעדר עונש מאסר קל יותר. לפיכך, הערעור נדחה. עם זאת, בית המשפט הורה על עיכוב תחילת ריצוי עונשה של המערערת על מנת לאפשר הסדר אישי, וקבע כי תתייצב במאסר עד ליום 2.5.2021. השופטים נ' סולברג וג' וילנר הצטרפו להחלטה, המפורטת בפסק הדין שניתן על ידי השופט י' אלרון ביום 22.3.2021.