ת"א 17331-01-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קביעת אחריות ופיצוי בתיק תאונת דרכים הכולל מספר מורכבויות משפטיות לפי חוק הפיצויים. בית המשפט בוחן תחילה את האחריות, כאשר הנתבעים חלקו על אחריותם והפנו אצבע מאשימה זה כלפי זה. חוק הפיצויים קובע משטר של אחריות מוחלטת, כלומר האשם אינו רלוונטי לקביעת החבות בפיצויים. בית המשפט היה צריך לקבוע האם התובעת השתמשה ברכבה לצרכי תחבורה בזמן התאונה. נקבע כי הרכב שימש כזירת תאונה בלבד, שכן הוא חנה במפרץ אוטובוס לצורך עצירה זמנית שאינה קשורה למטרת הנסיעה, ובכך הוצא מהגדרת השימוש התחבורתי. נקבע כי בתאונה היה מעורב רק הרכב הפוגע; כך, נחשב התובע ל"הולך רגל", והטיל את האחריות על מבטחת הרכב הפוגע, הנתבעת מס' 2. בית המשפט העריך את נכויותיה הרפואיות והתפקודיות של התובעת, תוך הערכות אורתופדיות ופסיכיאטריות, והעריך את נכותה התפקודית בשיעור של 50%, נמוך מהאומדן הרפואי המצטבר של 58%. בית המשפט חישב את הפסדי השכר בעבר ובעתיד, תוך התחשבות בנכותה, לצד הוצאות אחרות כמו עזרה בבית, הוצאות רפואיות, ניידות וכאב וסבל, בסך כולל של 2,616,347 ש"ח לפני ניכויים בגין תשלומים תכופים וקצבאות ביטוח לאומי. בפסק הדין הובהר כי על הנתבעת מס' 2 לכסות פיצויים אלה בניכוי ניכויים, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בנוסף, חויב נאשם מס' 2 לפצות את הנתבע מס' 1 בהוצאות מסוימות בשל השלב המתקדם של תיקון ההגנה על ידי הנתבע מס' 1. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 31.5.2022.