ת"א 40191-12-15

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות כסוגיה מקדמית, וקובע כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. לאחר מכן הוא יורד לגופו של עניין, תוך התמקדות בטענת התובעים לעסקת מכר שהתרחשה בשנת 1958. הראיה המרכזית היא בקשה להיתר בנייה והיתר נלווה שניתן בשנת 1960, ממנו משתמע כי קודמם של התובעים, חנא, רכש זכויות בקרקע שבמחלוקת. השופט בוחן בקפידה את אמיתותו של היתר זה ומוצא כי הוא אמיתי. כמו כן, השופט בוחן ראיות נסיבתיות נוספות, לרבות רישומי רשויות התכנון והתנהגות הצדדים לאורך השנים, ומגיע למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח את העסקה משנת 1958. לפיכך, השופט פוסק לטובת התובעים, מכריז עליהם כבעלי הקרקע שבמחלוקת ומורה לנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ביום 22.3.2018 והנתבעים מצווים לציית תוך 30 יום.