ת"א 20008-05-09

תקציר

התובעים, רוזליס, טענו כי שילמו את מלוא התמורה עבור דירה שרכשו מגווירץ, בעל המגרש, בפרויקט בנייה הממוקם בורדיה. הם הציגו שיקים שונים ותדפיסי בנק כראיה לתשלום, אך לא ניתן היה לאמת את אמיתות המסמכים הללו ומקבלי השיקים לא נקראו להעיד. עם זאת, השופט מצא כי התובעים שילמו חלק ניכר מהתמורה, דהיינו 201,282 דולר בתוספת מע"מ, טרם חתימת הסכם המכר. ההסכם עצמו לא חייב את התובעים להפקיד את כספי הרכישה בחשבון ספציפי, למרות טענת הבנק כי היה צריך להעביר את הכסף לחשבון החברה אצלם. התנהלות הבנק הייתה בעייתית; היא קיבלה העתק מהסכם המכר אך לא פנתה לתובעים או לחברה כדי לברר את היעדר התשלומים הנכנסים. במקום זאת, הבנק המשיך להעמיד לחברה אשראי נוסף, גם לאחר שידע על הסכם המכר. פעולות הבנק הצביעו על הסכמתם לבטל את המשכנתא על דירת התובעים לאחר תשלום מלוא התמורה, והם לא יכלו לטעון אחרת בדיעבד. השופט קבע כי התובעים שילמו את מרבית התמורה עבור הדירה ועליהם לשלם את יתרת הסכום בסך 14,274 דולר בתוספת מע"מ לבנק. סכום זה, מיום 1.8.97, יצבור הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק עד לתשלום בפועל. עם קבלת תשלום סופי זה, נצטווה הבנק להסיר את השעבוד על הדירה, ולאפשר לתובעים להירשם כבעליה. שני הצדדים חלקו ביקורת על התנהלותם, אך לא ניתן צו להוצאות או שכר דירה לטובת הבנק. תקופת ההתיישנות לא פקעה וגם עיכוב ההליכים המשפטיים על ידי התובעים לא היווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, כפי שטען הבנק.