ת"א 61026/05

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה, התגובות וכל כתבי הטענות המקבילים הקשורים לבקשה לדחיית תביעה על בסיס התיישנות. שאלת המפתח היא האם התביעה נגד החייבים, ולאחר מכן הערבים, כפופה לתקופת התיישנות של 7 שנים, ואם כן, מתי מתחילה תקופה זו. ישנן שתי הוראות הקשורות לכך: האחת קובעת כי התביעה נגד הערבים אינה תקפה אם התביעה נגד החייב התיישנה, ואילו השנייה קובעת כי על הנושה לעמוד בשני תנאים בטרם יגבש תביעה נגד ערב – קבלת פסק דין נגד החייב ואישור מיצוי ההליכים נגד החייב מיו"ר ההוצאה לפועל. המלומדים ובתי המשפט חלוקים ביניהם בשאלה איזו הוראה מקבלת עדיפות, מה שמוביל לשני פירושים אפשריים. הגישה המחמירה רואה במועד עילת התביעה כנגד החייב העיקרי נקודת מוצא לתקופת ההתיישנות, ואילו הגישה המקלה גורסת כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם קבלת אישור מראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב. במקרה הנוכחי, בית המשפט מוצא כי על פי שתי הגישות, התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. בגישה מחמירה מזהה בית המשפט את 7.2.99 כמועד קמה עילת התביעה, ומציין כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת 7 השנים, גם כאשר מביאים בחשבון את מועד הקפאת תקופת ההתיישנות בעת שהבנק נקט בהליכים נגד הלווים. כמו כן, הגישה המקלה חוסכת גם את התביעה, שכן בית המשפט מפרש את הדרישות להגשת תביעה נגד ערב בגמישות, וקובע כי הבקשה למימוש המשכון כנגד הלווים מקיימת את התנאי לקבלת פסק דין, ואישור מכירת זכויות הלווים מקיים את התנאי השני. מכיוון ששתי הגישות מובילות לאותה תוצאה, בקשת הדחייה נדחית. המבקשים נדרשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין, ודיון קדם משפט נקבע ליום 19.4.07.