דנג"צ 7903/22

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת הדחייה, בקובעו כי פסק הדין אינו סותר פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, ואף אינו כרוך בפסק דין משמעותי או חדשני המצדיק דיון חוזר. טענות המבקש מתמקדות בשתי נקודות עיקריות: היקף הסמכות והנימוק הדומיננטי לפסק הדין. באשר לאחרון, קביעתו של בית המשפט כי חוק המתנה חל היא תחולה פשוטה של הדין על העובדות, וטיעוני המבקש מתאימים יותר לערעור, שאינו תכליתו של הליך הדיון הנוסף. אשר להיקף הסמכות, טענת המבקש כי בג"ץ היה צריך להפנות את התיק לוועדה להיתרי מתנות אינה משכנעת. פסק הדין אינו קובע את מעמדה או סמכויותיה של הוועדה, ובכל מקרה המבקש לא העלה סוגיה זו במהלך ההליך. יתר על כן, ניסיונו של המבקש להבחין בין כספי המענק לכספי ההלוואה בבקשתו נראה חסר כנות ומטשטש את הגבולות בין ערעור לבין בקשה לדיון חוזר. פסק הדין התקבל פה אחד, ויש לו משקל, ולכן הבקשה לדיון נוסף נדחית.