ס"ע 16648-08-20

תקציר

התובע, פועל בניין המועסק על ידי הנתבעת, הגיש תביעה נגד מעסיקו בגין תשלומים שונים הקשורים להעסקתו. פסק הדין, לטובת התובע בחלקו ולטובת הנתבע בחלקו, פסק לתובע 11,808 ₪ גמול שעות נוספות, 500 ₪ שי לחג, ודחה את יתרת התביעות כנגד הנתבעת. התובעת תבעה החזר הוצאות נסיעה, דבר שהנתבעת הכחישה, וטענה כי סיפקה הסעות מאורגנות לעובדיה. השופט קיבל את גרסתו העקבית והאמינה של הנתבע ודחה את הטענה. התובע תבע גם פיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת על פיטורים, אך השופט מצא את גרסת הנתבע לפיה ניתנה לתובע הודעה מוקדמת של חודש ימים אמינה, ולכן דחה טענה זו. לגבי הטענות לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים, הגיעה השופטת למסקנה כי הסכומים המופיעים בתלושי השכר לפי רכיבים אלה שולמו לתובע, ועל כן גרסת הנתבעת התקבלה. השופטת חישבה את זכאותו של התובע לתשלומים אלה, תוך התחשבות בסכומים שכבר שולמו לו, ומצאה כי התובע שולם ביתר. באשר לגמול שעות נוספות, הציגה התובעת גרסה עקבית של עבודה של 9.5 שעות ביום, אותה הכחישה. השופטת קבעה כי התובע הציג ראיות ראשונות לעבודתו בשעות נוספות, והנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לנהל רישום מפורט של שעות העבודה. מאחר שהמאזניים נותרו עוינות בכל הנוגע לעבודה בשעות נוספות, הכריע השופט לטובתו של התובע ופסק לו 11,808 שקל גמול שעות נוספות. התובעת תבעה גם פיצויי פיטורים, אך השופטת דחתה טענה זו, שכן הנתבעת ביצעה את מלוא ההפרשות לרכיב הפיצויים של התובעת, והתובעת לא ציינה חודש כלשהו בגינו התשלום אינו מספיק. השופטת דחתה גם את בקשת הנתבע לנכות את כל הסכומים ששולמו לכאורה לתובע ביתר, שכן הנתבע לא הוכיח תשלום יתר כלשהו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להימסר לשני הצדדים.