עב"ל 368/99

תקציר

במקרה של המערער שלמה יצחק נגד המוסד לביטוח לאומי, דן בית המשפט בתביעה לפיצויי פגיעה וקצבת נכות בעקבות תאונת עבודה לכאורה ביום 28.5.95. יצחק, נהג עצמאי, טען כי פציעה במרפק הובילה לקטיעת ידו הימנית. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו וקבע כי אין ראיות התומכות בהתרחשות תאונה כזו במהלך העבודה. בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדחתה התביעה, שכן הוגשה מעבר לתקופה הקבועה בחוק וללא ראיות ממשיות לקיומה של "תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. לסיפורו של יצחק לא היו עדים, והוא המשיך לעבוד עד לניתוח באוקטובר 1996. מסמכים רפואיים הצביעו על שבר ישן מילדות, ללא אזכור של אירוע הקשור לעבודה. תעודה מד"ר זרביב מיום התאונה רמזה על כאבים במרפק אך לא אישרה תאונת עבודה. בית המשפט הדגיש את אמינות הרשומות הרפואיות, שלא שיקפו את טענותיו של יצחק ולא כל דו"ח קשור לבית החולים. למרות ניסיונותיו של בא כוחו של יצחק להמעיט בערכן של הרשומות הרפואיות, אישר בית המשפט את משקלן הראייתי ואת מהימנותן. עדותו של העד יהודה אלון לא הייתה משכנעת. בסופו של דבר, יצחק לא הצליח לבסס את טענתו לפגיעה בעבודה, מה שהוביל את בית הדין לדחות את ערעורו, מבלי שנפסקו נגדו הוצאות. ההחלטה ניתנה ביום 14.3.02, בהיעדר הצדדים המעורבים.