ת"א 11203-04-21

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך שכנים בין איש עסקים, התובע, לבין אלמנה מבוגרת, הנתבעת, המתגוררת באותו בניין ומשמשת כיו"ר ועד הבית. התובע תבע את הנתבע בגין לשון הרע ועתר לבית המשפט להורות לה לשלם פיצויים בסך 100,000 ₪ ולחייב אותה לפרסם כל אמירה נוספת אודותיו או לפנות למשרדו. הנתבעת הגישה תביעה נגדית, בטענה כי התובע השמיץ אותה וביקש סעדים דומים. פסק הדין מוצא לטובת התובע את הטענה העיקרית, ומגיע למסקנה כי הנתבע אכן השמיץ את התובע בכך שכינה אותו "מאפיונר" והעלה טענות כוזבות כי השתמש במשרדו לצרכי מגורים, דבר שאינו חוקי. בית המשפט קבע כי התבטאויות אלה, שנועדו לפגוע בשמו הטוב של התובע ולהזהיר אחרים מפניו, מהוות לשון הרע על פי החוק. זאת ועוד, הנתבעת לא הצליחה להוכיח את אמיתות דבריה ולא לבסס הגנות משפטיות כלשהן למעשיה. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 12,000 ₪ בלבד, שכן הדברים נתפסו כחלק ממהלך התנהלות אחד. בית המשפט פסק גם נגד הנתבעת בתביעה שכנגד, וקבע כי היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה בגין לשון הרע כנגד התובע. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 12,000 ₪ בגין לשון הרע, בתוספת ריבית והוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבע חויב לשלם לתובע 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הבקשות לצווי מניעה נדחו, שכן בית המשפט לא מצא בסיס חוקי לצווים כאלה.