עב"ל 39738-05-13

תקציר

עניינה של התביעה בערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אשר דחה את טענת המערערת להכיר בפגיעת הגב שלה כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערערת, שעבדה כסייעת במחלקה הכירורגית בבית החולים רמב"ם, טענה כי פגיעת הגב שלה נגרמה כתוצאה מתאונה של הרמת מטופלת וממאמץ חוזר ונשנה עקב תנאי עבודתה, תוך שימוש בתיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את טענותיה, והוביל לערעור שבו פסק דין מאחה דרש בירור עובדתי נוסף לגבי חובותיו של המערער. מהעדויות עלה, כי המערערת ביצעה לעיתים קרובות משימות הכרוכות במאמץ פיזי משמעותי, כגון הרמה והעברה של מטופלים המרותקים למיטה, כעובדת העזר היחידה במהלך משמרתה. למרות עדויות וראיות נוספות, אישר בית הדין האזורי את דחייתה המקורית, בהשפעת מקרים תקדימיים שלא הכירו במשימות מגוונות כגורמי מיקרוטראומה. עם זאת, לאחר ערעור ועיון נוסף, מצא בית המשפט העליון כי קיימות ראיות מספיקות המצביעות על תנועות חוזרות ונשנות הגורמות לפציעה, במיוחד בשל התנאים הייחודיים והתובעניים של מחלקתה. רוב חברי ההרכב הסכימו כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי למינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין פגיעת הגב שלה לבין עבודתה. לפיכך, ההחלטה הייתה פסיקה מעורבת עם דעה חולקת, אך בסופו של דבר הניבה לטובת המערערת, לרבות פסיקת הוצאות כנגד המשיב.