בש"א 12595/06

תקציר

המחלוקת היא על שכר הטרחה הראוי למנהלי קרן תרומות, וכן על חלוקת המלגות מנכסי הקרן. הדירקטורים ביקשו שכר טרחה של 4% מסך נכסי הקרן לשנת 2005 ואילך, אולם רשם ההקדשות טען כי יש להפחית משמעותית את שכר הטרחה, בהתייחסו להוראות חוק הנאמנות. בית המשפט הסכים עם המשיב כי עמלה המבוססת על אחוז מנכסי הקרן, ובפרט עמלה בגובה של 4%, אינה ראויה מכמה טעמים. ראשית, עמלה כזו תשחק אט אט את הקרן עד שתפסיק להתקיים, דבר המנוגד לאופייה של קרן הקדש שאמורה לפעול ללא הגבלת זמן. שנית, הפעולות שביצעו הדירקטורים בשנת 2005 לא דרשו כישורים מיוחדים, ולכן לא הצדיקו שכר טרחה גבוה יותר. עוד הזכיר בית המשפט כי שכר הנאמנים במקרים דומים נע בדרך כלל סביב 4%-5% מהכנסות הקרן, ולא נכסיה. מטעמים אלה, בין היתר, קבע בית המשפט כי שכר הדירקטורים יעמוד על 5% מהכנסות הקרן משנת 2006 ואילך. באשר לחלוקת המלגות, ביקשו הדירקטורים אישור לקחת אחוז קטן מנכסי הקרן כדי להשלים את ההכנסה ולאפשר חלוקת מלגות, שכן הריביות ירדו וההכנסות מהן אינן מספיקות. המשיב התנגד לכך, בטענה כי הדבר נוגד את כוונותיו של המנוח כפי שצוינו בצוואתו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הדירקטורים, וקיבל את טענתם כי גם עם השינויים המוצעים, הקרן תמשיך להתקיים זמן רב מאוד ולהגשים את מטרותיה. הם לקחו בחשבון גם את ירידת הריבית, ואת העובדה שהדירקטורים בחרו בשיטת השקעה סולידית ובסיכון נמוך, וקבעו כי הדירקטורים יכולים לקחת עד 1% מנכסי הקרן בשנה לחלוקת מלגות, בתנאי שלא תהיה הכנסה מספקת לכך. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי מטרתה העיקרית של קרן ההקדש היא להנציח את בני משפחתו של הנפטר שנספו בשואה, ולכן חלוקת המלגות הייתה חלק מרכזי מתפקידה.