בש"פ 3734/92

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב, שהואשם בתקיפה, בערבות ובמעצר בית חלקי במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי תוך שינוי קל בתנאי מעצר הבית. פסק הדין, המתבסס על חוק סדר הדין הפלילי וחוק יסוד, הדגיש את ערך חירות האדם וחזקת החפות, במיוחד נוכח העומס הכבד המוטל על בית המשפט והביא לעיכוב של תשעה חודשים במשפטו של המשיב. היא נתנה עדיפות לחלופות למעצר לפני משפט, במיוחד לנוכח התנאים המשפילים והתת-אנושיים במתקני הכליאה. בית המשפט שקל גם את העיקרון נגד עינויים במשפט העברי, הכולל עיכוב הליכים משפטיים. כמו כן, פסק הדין דן בחובת השמירה על כבוד האדם, גם למי שנכלא או ממתין למשפט, תוך שהוא מצטט מקורות ממורשת ישראל ומהפסיקה הישראלית. ההחלטה קבעה כי יש לשמור על זכויות היסוד של העצורים, לרבות צרכים אנושיים מינימליים, וכי תנאי הכליאה המשפילים מהווים פגיעה בכבוד האדם. משכך, הורה בית המשפט לשחרר את המשיב בתנאי מעצר בית מותאמים, תוך שהוא מדגיש כי חומרת האישומים ועונש המאסר על תנאי התלויים ועומדים גוברים על השיקולים שצוינו.