תמ"ש 12739-11-18

תקציר

פסק הדין דן בחלוקת משק חקלאי לאחר מות בעליה, שהיו להם תשעה יורשים. בית המשפט קובע כי לא ניתן לחלק את המשק ויש למסור אותו לאחד היורשים. השופט מתווה את המסגרת החקיקתית ומדגיש את חשיבות השמירה על החווה כיחידה חקלאית. הערכת שווי זכויות החווה נדונה, תוך אימוץ חוות דעת המומחה בעניין וקביעת השווי הנקי לאחר ניכויים. לאחר מכן בוחן השופט את נכונותם ויכולתם של היורשים לתחזק את המשק. אף אחד מהתובעים אינו מביע עניין בקבלת המשק, והנתבע, המתגורר בחווה, נחשב ליורש היחיד המוכן להחזיק בה. השופט מפרט את מגוריו ארוכי השנים של הנאשם בחווה, את קשריו המשפחתיים בה ואת סיועו להורים. עוד צוין כי החווה משמשת למגורים ואינה משמשת למטרות עסקיות. באשר ליכולתו של הנתבע לשלם ליורשים האחרים, בית המשפט מכיר בערעור אך סבור כי יש לתת לו זמן להסדיר את הכספים. הנתבע נדרש לפצות את היורשים האחרים בתוך תקופה קצובה; אחרת, החווה תימכר לכונס נכסים והתמורה תחולק בין היורשים. הסכום הכולל לפיצוי הוא 1,489,778 שקל, עם פירוט מניות ספציפיות לכל יורש. השופט מפרט גם את ההנחיות האופרטיביות ואת לוח הזמנים לתשלום הפיצויים על ידי הנתבע. אם הנתבע לא יעשה כן, ימונה כונס נכסים ניטרלי למכירת המשק. עוד צוין בפסק הדין כי חלקו של הנתבע (1/9) אינו מוזכר בפסק הדין בעניין היחסים הפנימיים. שני הצדדים פטורים מהוצאות משפט בשל ההסכמות שהושגו.