תאד"מ 43279-10-22

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט מקרה בו התובע טען להתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת בנוגע להודעות דואר אלקטרוני פרסומיות לא רצויות, המכונות בדרך כלל "ספאם". בית המשפט דחה את תביעת התובע לאחר שמצא כי פעל בחוסר תום לב. ההחלטה נדרשה לקביעה האם התובע הסכים לקבל דברי פרסום מהנתבעת בעת שביצע רכישה באתר האינטרנט של הנתבעת ומסר את פרטיו האישיים, אשר בית המשפט מצא כי הם עונים על דרישת החוק ל"הסכמה מפורשת מראש". עם זאת, בית המשפט ציין כי בעוד שהנתבעת כללה קישור "ביטול הרשמה" בהודעות הדוא"ל, היא לא אפשרה הסרה באמצעות תשובות דוא"ל ישירות, דבר שהפר טכנית את דרישת החוק לאפשרויות ביטול הצטרפות קלות. למרות זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התובעת על כך שהתעלמה מקישור ביטול המנוי הזמין ובמקום זאת שלחה בקשות הסרה מרובות בערוצים אחרים. התובע השתמש בסופו של דבר בקישור לביטול המנוי, ולאחר שהוסר, נרשם מחדש באופן בלתי מוסבר, תוך הפגנת חוסר עקביות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא פעלה מתוך רצון אמיתי להפסיק לקבל מיילים אלא כדי ליצור עילה להתדיינות משפטית נגד הנתבעת, במטרה לנצל את חוק הספאם לרווח כספי פוטנציאלי. התנהלותו הוגדרה כבלתי מקצועית והונעה מניסיון להפיק רווח בלתי ראוי, המשקף חוסר תום לב. משכך, מעשיו של התובע ערערו את תביעתו והביאו לדחיית התביעה. בית המשפט ציין גם תקדים שבו תום הלב נדרש במימוש הזכות לבטל את הסכמתו מבלי לפגוע במאמציו של הנתבע לעמוד באמות מידה משפטיות לבקשות הסרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי חוסר תום הלב המובהק של התובע שולל את זכותו לסעד המבוקש, ולמרות אי עמידתה החלקית של הנתבעת בדרישות החקיקה, התביעה נדחתה ללא כל צו להוצאות.